"הטרגדיה האמיתית של החיים היא לא שלכל אחד מאיתנו אין מספיק חוזקות; הטרגדיה היא שאנחנו לא משתמשים בחוזקות שיש לנו." BUCKINGHAM & CLIFTON
רובנו יודעים להגיד היום שכאשר אדם נמצא במרחב החוזקות שלו/ שלה הוא מצליח יותר ומאושר יותר, אז איך יכול להיות שעדיין מרביתנו ממוקדים בחולשות שלנו? במה שאנחנו צריכים לתקן ומשקיעים זמן ומאמץ רב בדיוק במקומות האלו?
לדוגמה: יצאתי עכשיו משיחת משוב עם המנהלת שלי, מרבית השיחה עסקה ביכולות המקצועיות המצוינות שלי, בהשפעה שלי בארגון ובתפקיד המשמעותי שאני תופסת בצוות, לקראת סוף השיחה אמרה לי המנהלת ששווה שאעבוד על ניהול הזמן שלי ואעסוק יותר בעיקר ופחות בתפל.
מה המסר המרכזי איתו אצא מהשיחה?
מה יעסיק את המחשבות שלי בלילה, רגע לפני שארדם?
איזו סדנה אחפש כשיציעו לי לצאת ללימודים על חשבון הארגון?
תשובה: ניהול הזמן שלי!
אחת הסיבות היא שהחוזקות שלנו מובנות לנו מאליו, אנחנו לא מייחסים להם חשיבות "כן, אני טובה בתקשורת עם אנשים, אבל אם הייתי יותר אנליטית, אז הייתי מרגישה הישג." "נכון שאני מעמיקה ויודעת
ללמוד לעומק כמעט נושא, אבל אם הייתי יותר כריזמטית, הייתי מצליחה יותר" ועוד ועוד...
על פי גישת החוזקות, כישרונותיו של האדם הם קבועים וייחודיים ומרחב הצמיחה וההתפתחות הגדול ביותר של האדם הוא בתחומי חוזקותיו ולכן רצוי להתמקד בהן, בחיים האישיים ובעבודה בפרט.
מה זה אומר?
שאנחנו צריכים להתמקד רק בחוזקות שלנו? ומה אם החולשות מפריעות לנו לבצע את התפקיד שלנו בצורה טובה?
איך מעבירים את הגישה הזאת לפרקטיקה של ניהול ארגון ואנשים?
סדנת ניהול מבוסס חוזקות עונה בדיוק על זה, מוזמנים ומוזמנות ליצור קשר
ועד שנדבר - תתמקדו בחוזקות שלכן.ם!
Comments